יצרניות של מדפסות מגדירות מחדש את הבעלות על המדפסת שרכשתם.

האם מותר לכם לעשות עם מדפסת שרכשתם כרצונכם, כמו למשל הזכות לבחור להשתמש עם טונר או דיו שאינם מקוריים? או אף למלא את הטונר מחדש?

יצרניות של מדפסות, מנסות לחולל שינוי בתפיסה של הגדרת הבעלות על מדפסות, טונרים ומחסניות דיו שנרכשו בידי לקוחותיהן. שינוי זה, נועד למנוע מן הלקוחות את היכולת להשתמש עם טונר תואם או דיו תואם, ולהגבילם לשימוש עם טונר מקורי או דיו מקורי בלבד.

אין זה סוד, כי יצרניות של מדפסות נסמכות על רווחים שמקורם במכירה עתידית ומתמשכת של מחסניות טונר ומחסניות דיו. זהו מודל עסקי אשר מוכר בשם Freebie marketing או ידית הסכין והלהבים (razor and blades). מודל זה נשען על מכירת מוצר הבסיס במחיר הפסד או מחיר עלות כאשר לאחר מכן הרווח מושתת על מכירת המתכלים המשמשים עבור זה, במחיר גבוה אשר נועד לכסות הן על מחיר המכירה של מוצר הבסיס ולשמש כבסיס לרווחים עתידיים ומתמשכים.

לאורך שנים, נאלצו יצרניות המדפסות להתמודד עם תחרות קשה, הן מצד תעשיית הייצור מחדש של מחסניות דיו וטונר והן מצד לקוחות אשר מילאו בעצמם מחסניות אלו. הדבר הסב פגיעה משמעותית עבור מודל הרווחים של מכירת מדפסות, ולכן אלו חיפשו דרכים יצירתיות בכדי למנוע כל תחרות.

בתחילה, הופקו קמפיינים עתירי תקציב שהזהירו מפני השימוש עם טונר או דיו שאינם מקוריים, זאת לצד הצגת היתרונות של טונר מקורי ומחסניות של דיו מקורי. כאשר אלו לא הועילו, והתברר כי הצרכנים לא השתכנעו והעדיפו רכישה של דיו זול או טונר זול על פני רכישה של מקורי ויקר, החלו היצרניות ליישם אסטרטגיה של מניעה. זו באה לידי ביטוי בהטמעה של שבבים אלקטרוניים על גבי מחסניות טונר וכן על גבי מחסניות דיו. שבבים אלו פועלים בשני מישורים, הראשון הנו אומדן התפוקה והצגת מידע אודות כמות טונר או דיו שנותרה לשימוש, והשנייה על מנת למנוע את השימוש עם מחסניות אלו כאשר תכולת הטונר או הדיו נסתיימה.
כמובן שלא היה די בכך על מנת לעצור את תעשיית הייצור מחדש של טונרים ודיו, שכן זו הגיבה במהירות עם ייצור של אמולטורים אשר הותקנו במחסניות המשומשות ואיפשרו את הייצור או המילוי מחדש של אלו.

מהלך אגרסיבי במיוחד יושם לראשונה בשנת 1990, כאשר יצרנית מדפסות Lexmark הטמיעה במחסניות טונר מתוצרתה שבב אלקטרוני אשר הופעל באמצעות חתימת DRM המשמשת לניהול זכויות דיגיטליות (Digital Rights Management). אותה חתימת תוכנה אשר מוטמעת בתקליטורי CD ו- DVD בכדי למנוע ניגון של תוכן או שימוש בתוכנה המוגנים בזכויות יוצרים ללא הרשאה.

ההשלכות של יישום זה, על מוצר מוחשי (בניגוד אל קניין רוחני כמו מוזיקה, סרטים, תוכנה וכו׳) היווה סתירה להגדרת הבעלות. שהרי ברור לכל, כי כאשר אדם רכש מחסנית טונר או דיו, אזי זכותו להשתמש ולעשות בזו כרצונו החופשי וכמובן למלא אותה מחדש או למוכרה לאחרים בתום השימוש.
באמצעות חתימה זו, גרעה Lexmark מן הרוכשים את זכויות הקניין על המחסנית, וכך בעצם מנעה Lexmark מבעלי מדפסות מתוצרתה את יכולת השימוש עם טונרים שאינם מקוריים. מהלך זה, הוגדר כמרחיק לכת בעצם כך ששינה את הגדרת הקניין של רוכשי מוצר מוחשי.
בהמשך, אימצה Lexmark את חוזי המכירה והקניין של תעשיית התוכנה, כאשר זו התנתה את רכישת מחסניות טונר מתוצרתה בהסכמת הלקוח לתנאים כגון אי מכירת המחסנית המשומשת לאף גורם פרט להחזרתה ללקסמרק בתום השימוש עמה. תנאים אלו הודפסו באופן נראה לעין על גבי אריזות של טונרים וכן על גבי מחסניות טונרים של Lexmark. כך שעצם פתיחת האריזה של מחסנית טונר מהווה ראיה להסכמת הרוכש לתנאי המכירה, ואם הרוכש אינו מסכים לכך אזי אל לו לעשות שימוש בזו ועליו להחזירה אל חברת Lexmark  וזו תשיב לו את כספו.

למרות הנ״ל, חברות אשר פועלות בתחום הייצור מחדש של טונרים, מיהרו ופיתחו שבבים שאיפשרו את הייצור מחדש של מחסניות טונר אלו. חברת Lexmark הגיבה במלחמת חורמה של תביעות בבתי משפט הפדרליים, כנגד אותן חברות ובראשן Static Control Components.
תביעה זו של Lexmark כנגד Static Control Components, התבססה על חוק משנת 1988 בשם DMCA או בשמו המלא Digital Millennium Copyright Act. חוק זה קובע כי זה לא חוקי לעקוף "אמצעי הגנה טכנולוגי" שנועד למנוע גישה אל תוכן אשר מוגן בזכויות יוצרים באמצעות הצפנה דיגיטלית. כמו למשל על יישומי תוכנה, סרטים ומוזיקה.
בתביעה כנגד Static Control Components, טענה Lexmark כי יישום התוכנה אשר אמון על אימות המקוריות של מחסניות טונר מוגן תחת חוק DMCA וכי חברת Static Control Components ביצעה תהליך של הנדסה לאחור על מנת לעקוף את זה, ולכן השבבים מתוצרתה משמשים לעקיפה בלתי חוקית של תכולת חוק DMCA.

טענותיה של Lexmark, אילו נתקבלו, עשויות היו לחולל שינוי תפיסה מהותי בזכויות הצרכנים, עד כדי כך שבשנת 2004 אלו נדונו בבית המשפט העליון של ארה״ב וכן בקונגרס האמריקאי, אשר פסקו כנגד טענותיה של Lexmark תוך נימוק שזו מתחה יתר על המידה את גבולות חוק DMCA.
פסיקה זו פסלה על הסף את הגדרות הקניין הרוחני של Lexmark ומחתה את היכולת של המוכר מוצר מוחשי לטעון לבעלות כלשהי לגביו משזה נמכר לצרכן.

למותר לציין כי פסק הדין של בית המשפט, דחף את יצרניות המדפסות לנסות ולפתח צורות מורכבות יותר של הגנה על מחסניות טונר ודיו בפני מילוי או ייצור מחדש. לאורך השנים, נוספה על התחרות, מצד תעשיית המילוי והייצור מחדש של מחסניות טונר ודיו, תעשייה של טונרים תואמים ומחסניות דיו תואם שמקורם במדינות דרום מזרח אסיה, וסין בפרט. אלו החלו לייצר מחסניות טונר תואם ודיו תואם אשר נמכרים במחירי היצף ומהווים מכת מוות למודל העסקי של יצרניות המדפסות. לכן אלו החלו ליישם אמצעים מורכבים יותר, הנסמכים על טיעונים משפטיים שנועדו לעקוף את הפסיקה 2004.

כיום, יצרנית מדפסות HP מיישמת אסטרטגיות משפטיות שנועדו לשנות את האפשרות של צרכנים לעשות ככל העולה ברוחם עם מחסניות טונר ודיו שרכשו, תוך פגיעה בתפיסה המסורתית של בעלות על רכוש. ראו מקרים של עדכוני קושחה אשר מונעים את השימוש עם מחסניות דיו או טונר תואם.

אך לעומת HP אשר נחלה הצלחה גדולה יותר עם יישומים טכנולוגיים מתקדמים יותר, Lexmark שכבר נכשלה ונותרה חבולה, פנתה שוב אל שולחן השרטוט, תוך הסתמכות על פטנטים. Lexmark רושמת פטנטים רבים על טונרים מתוצרתה,  אלו משמשים אותה בתביעות כנגד יצרנים של טונרים תואמים וכן כנגד צרכנים אשר מפרים את רשיון הרכישה של טונרים מתוצרתה, תוך שהם מוכרים את המחסניות המשומשות לצד שלישי במקום להחזירן אל לקסמרק, כמתחייב ברשיון המכירה.

אך גם בעניין התביעות בגין הפרת פטנטים, Lexmark אינה זוכה להצלחה יתרה, שכן זו מוכרת לצרכנים מוצרים ולאחר מכן תובעת אותם בגין הפרת פטנטים הנוגעים לשימוש במוצרים שרכשו ממנה.

חוק הפטנטים אוסר על שימוש באסטרטגית ניצול של פטנטים. איסור זה, מוגדר תחת כלל יסוד הקובע כי ברגע שבעלים של פטנט מוכר מוצר אשר בו מגולם יישום הפטנט, אזי פג תוקף זכויותיו על הפטנט המגולם באותו מוצר ספציפי. כך שבעל הפטנט אינו יכול לתבוע בגין שינויים שייעשו על ידי הרוכש במוצר שבידיו. חוק זה נועד להגן על זכויות הקניין של הרוכשים, ובתי המשפט פוסקים פעם אחר פעם לטובת הרוכשים תוך נימוק של כלל היסוד הנ״ל.
למרות הנ״ל, Lexmark מצאה פרצות בחוק יסוד זה, תוך הסתמכות על כך שרישיון המכירה של מחסניות טונר הנו מותנה, ולכן הוא מבטל את תוקפו של זה. פירוש הדבר הנו שצרכנים או חברות אשר עוסקות בייצור מחדש של מחסניות טונר משומשות, עלולים להתבע בגין הפרת פטנטים וכן בגין הפרת תנאי רישיון הרכישה. אי לכך, Lexmark תובעת חברות רבות בהסתמך על כך, ובחודש פברואר 2016 בית המשפט הפדרלי לערעורים קיבל את טענותיה של Lexmark בנדון.

להחלטה זו, של ביהמ״ש, עשויות להיות השלכות מרחיקות לכת על כלל הצרכנים. שכן, יצרנים של מוצרים שונים עשויים להתנות את השימוש במוצריהם תחת רשיון מכירה, כשם שעושה Lexmark, ובכך לפגוע בזכויות הקניין של צרכנים.

החלטה זו נדונה כעת בבית המשפט העליון ואף זכתה להתערבות מצד גורמי ממשל שביקשו להפוך את ההחלטה, משום שזו בעלת השפעה מרחיקת לכת ועשוייה לשנות חוקי הקניין הבסיסיים של אזרחי ארה״ב. על פי רוח הדברים, נראה כי בית המשפט העליון ידחה את ההחלטה מפברואר של בית המשפט לערעורים ובכך יקיץ הקץ על עוד נסיון של Lexmark לנצל פרצות בחוקי הפטנטים.

התפנית היפה שבכל הנ״ל, הינה שבינתיים חברת Lexmark נרכשה בידי קבוצת רכישה סינית בראשות חברת APEXMIC אשר עוסקת בייצור אמולטורים לשבבים של מחסניות טונר ודיו. למותר לציין כי APEXMIC רכשה בשנה שעברה את Static Control Components, כך שכעת שתי החברות שכתשו זו את זו בבתי המשפט הפדרליים ואף בדיוני הקונגרס האמריקאי, מוצאות עצמן תחת בעלות משותפת.
כנראה שלכך התכוון הנביא באומרו : ״וגר זאב עם כבש, ונמר ירבוץ עם גדי״.